<h1>פסקי ריבב"ן הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
הכל שוחטין, הכל מומחין שוחטין, מומחין ואע"פ שאינן מוחזקין. דהיינו שלא הורגלו לשחוט. ואפילו הכי צריך לאמן את ידיו, דאמר רב יהודה אמר רב ת"ח צריך שילמוד שלשה דברים כתב שחיטה ומילה. אבל אם שחט ואין אנו יודעים אם יודע הלכות שחיטה ואם לאו וליתיה קמן דנישייליה אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. וחרש שוטה וקטן ששחטו, אפילו בדיעבד אסור לאכול משחיטתן, שמא ישהו, שמא ידרסו, שמא יחלידו. ואפילו אם הם בקיאים בהלכות שחיטה, מאחר שאין להם דעת שחיטתם פסולה. אבל אם אחרים רואים אותם שחיטתם כשרה בדיעבד, דלא בעינן כוונה בשחיטה, דתנן זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ובאה ושחטה כדרכה, אפילו באזמל קטן כשירה. אי נמי בסכין גדול כמלא שני צוארין אפילו בהולכה בלבד שחיטתו כשירה. ודוקא דקא מכוין להפילה הוא, ואע"ג דלא נתכוין לשחיטה. אבל נפלה מעצמה אסורה, דלא קא מיכוין אפילו להפילה דכתיב וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל. ושחיטת סומא חכם, ולאחר שחיטה ראינו אותה שנשחטה כראוי שחיטתו כשירה בדיעבד. וכן השוחט בלילה בלא נר, לכתחילה אסור אבל בדיעבד מותר. וכן נמי אם היה אדם שאינו יודע הלכות שחיטה, וראהו בקי מתחילה ועד סוף, מותר לאכול מאותה שחיטה בדיעבד אבל לכתחילה לא ישחוט ויש שפוסקין דאפילו לכתחילה מותר. שחיטת נכרי נבילה, ואע"פ ששחט לפנינו. השוחט לנכרי כשירה, דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן.
